בבוקר התעוררתי מוקדם מאוד,ניסיתי להירדם,אבל לא הצלחתי. אז התלבשתי ויצאתי לטייל בקפיטול. הסתובבתי קצת ברחבי העיר ואז ראיתי חבורה של בנות רצות לכיווני.הם הגיעו אליי, התחילו להידבק אליי ולשאול אותי כל מיני שאלות. הן ידעו שאני מיועד להשתתף במשחקי הרעב. ברחתי מהן וחזרתי לקומה שלנו. סופיה כבר הייתה ערה,היא ישבה וצפתה בטלוויזיה."בוקר טוב!",אמרתי."תקשיב, דן. אני לא רוצה לשמוע או לראות אותך יותר",היא אמרה."למה?" שאלתי."כי במקום להיות עם חברה שלך בבוקר אתה יוצא עם בנות אחרות!?"."לא יצאתי עם בנות אחרות", אמרתי."כן, ממש. אז למה ראיתי אותך מהחלון מוקף בבנות?" " יצאתי לטייל בקפיטול. הם ראו אותי ונדבקו אליי", אמרתי."דן! אל תספר לי סיפורים. אני לא מאמינה לך.""אני לא משקר!", צעקתי, הלכתי לחדרי וטרקתי את הדלת בכוח. אחר כך ירדנו לאימונים ואני התאמנתי עם ליאם. עברנו ביחד בין כל התחנות. החלטנו שבמהלך המשחקים נהיה בברית. סופיה אפילו לא דיברה איתי והיא התאמנה לבד. גמרנו את האימונים ועלינו לקומה שלנו לארוחת צהריים. ישבנו בשולחן והסתכלתי אל סופיה. היא הפנתה את מבטה לכיווני ואז היא ראתה שגם אני מסתכל עליה והיא הפנתה את מבטה חזרה. כל שאר הארוחה אף אחד לא דיבר. אוולין ניסתה לשבור את הדממה וסיפרה כמה בדיחות שכולנו צחקנו מהן. סיימתי את האוכל וחזרתי לחדרי.
|
|
|
;){kind=link}