התיישבתי ליד סופיה ושאלתי אותה אם היא בסדר. היא ענתה לי שכן, אבל לפי הבעת פניה ידעתי שהיא לא. אוולין קטעה את השקט שהיה ברכב במספר הדקות האחרונות ואמרה: "טוב, אז עכשיו אני אסביר לכם, עד שנגיע לרכבת, מה אתם תעשו בימים הקרובים. ממחר אתם תתחילו בכמה ימים של אימונים לקראת המשחקים. ובסוף הימים האלו אתם תראו לשופטי המשחק מהן היכולות שלכם והם יתנו לכם ציון. ביום האחרון לפני המשחקים יראיינו את כל המיועדים וכל פאנם (מדינה) תיראה את זה. "כשאוולין גמרה לדבר בדיוק הגענו לרכבת. נכנסנו וראינו שהיא הייתה כל כך יפה ומפוארת, עם מלא רהיטים והרבה חדרים. אוולין ליוותה אותנו והראתה לנו איפה נמצאים החדרים שלנו וכל אחד הסתגר בחדרו. שכבתי על המיטה וחשבתי על כל מה שעברתי היום ועל משפחתי ונירדמתי. אחרי כמה שעות אוולין העירה אותי וקראה לי לאכול ארוחת ערב. הגעתי אל חדר האוכל. אוולין וסופיה כבר היו שם והיה הרבה מאוד אוכל על השולחן. פתאום נכנס לחדר האוכל גבר כבן 30 ואמר: "שלום! אני דיוויד. אני אהיה המדריך שלכם בימים אלו עד שיתחילו המשחקים." שאלתי את אוולין: "בשביל מה אנחנו צריכים מדריך?".
דיוויד התחיל לענות לפני שאוולין הספיקה לדבר: "אתם צריכים מדריך כדי שהוא ילמד אתכם אסטרטגיות שונות איך לשרוד במשחקים. לכל מחוז מביאים מדריך מהקפיטול שידריך אותם. בשנים הבאות זה לא יהיה ככה. המנצחים במשחק הרעב מכל מחוז ידריכו את המיועדים שיבואו איתם מהמחוז שלהם."
גמרנו את הארוחה וכל אחד התפזר לחדרו. נכנסתי לחדר וכאשר סגרתי את הדלת שמעתי דפיקה: "יבוא" אמרתי, ואז סופיה נכנסה לחדר. "מה את עושה פה?" שאלתי.
;){kind=link}